<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ר"נ</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ההיא דאילפס וקדרה נכתבה למעלה. ואחזור ואפרשנה. רש"ם דייק מרישא דההיא דפרק כירה ולא יתן לתוכן תבלין ומתיר ההוא מעשה. ולא נהירא לר' דאדדייקת מרישא להיתירא לידוק מסיפא לאיסורא. ועוד הא דאמר רבא נעוה ארתחו. והלא אותו עירוי מבשל. להכי נר' לר' דסיפא עיקר ורישא לאו דווקא (והכי) [והאי] דנקט לא יתן לתוכו תבלין משום דבהך שהיית הקדרה לא איירי עד השתא. ועתה מפרש לא יתן לתוכו תבלין. כשהוא על גבי הכירה והוא הדין נמי על ידי העירוי. אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי לאחר שעירה לתוכו מן הקדרה דכלי שני הוא ואינו מבשל. וראיה לו מהא דאמרי' בפרק בתרא דע"ז [ע"ד ע"ב] נעוה ארתחו וזה אינו יכול אלא על [ידי] עירוי דהיאך (יכנס) [יכניס] הגת לתוך הקדרה להרתיחה אלא ודאי מבשל הוא הערוי ומרפה את הזפת ובהכי סגי לן. ובזבחים פר' דם חטאת [צ"ה ע"ב] אמרי' אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח מאי ת"ל אשר תבושל בו ישבר. ומביא ר' שמ' ממנו ראיה שאומר לך שבכלל (בושל) [בישול] אינה [אלא] משום בליעה דמרבינן. ועוד דקבעי רמי בר חמא תלאן באויר מהו וקא פשיט ליה תלמודא ממתני' אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו. [ו]מהדר ליה בלוע בלא בישול (ו)לא מיביעא ליה. ה"פ בלוע (אמר ליה) [אפי'] לא יהא בישול עמו [לא] קמיבעיא לי ופשוט דהא טעון שבירה דהא נותר בלע (דכל) [וכל] שכן זו דאיכא בישול ובלוע הא דאמרי' הכי לאו משום לאפוקי דאין זה בישול דודאי בישול הוא אלא משום דתמיה הוא על תשובתו. ואומר לו הא פשיט' הואיל ונותר בלע טעון שבירה ובישול אינו מעלה ואינו מוריד הכא ולפי' (ר') רש"ם קשיא הא דאמרי' בפסחים [ע"ו ע"א] חם לתוך צונן וצונן לתוך חם (ו)רב אמ' עילאה גבר חם לתוך צונן כולו אסור צונן לתוך חם צריך לקלף אדרבה צונן לתוך חם טפי מבשל (דעילאה גבר) דהוא ראשון וחם לתוך צונן אינו אלא שני ואם כן קשיא לרב הך מתני' דאילפס. אבל לדברי (הכל) ר' דקאמר ששניהם מבשלין מייתבא שמעתתא שפיר דבהכי פליגי רב סבר עירוי טפי מבשל עילאה גבר דמשום הכי אסור צונן לתוך חם אינו אלא קילוף דאינו מבשל אלא למעלה ואע"פ שהוא בולע אינו מבשל כמו עירוי. ולהכי נקט במתני' לא יתן לתוכו וכל שכן עירוי. ושמואל אמר תתאה גבר ומשום וחם לתוך צונן אינו מבשל דעירוי אינו מבשל הוא ובשביל כן צריך קליפה צונן לתוך חום נבלע יותר ואסור [ו]לא סגי ליה בקליפה. והכי קיימא לן כשמואל דתניא כוותיה שהוא עירוי משום דבריפוי הזפת סגי ליה והרותח הוא מרפה הזפת. ואהכי סמכינן דמכשירין מאני ברתיחה על ידי השלכת הרותחין עליהן. והפייט שפייט בסדר הפסח כשם ששופכין מסיר בהן כך שופכין רותחין עליהן חולק על ר' דלדברי ר' אין זה הטעם אלא מפני הכשר גמור אפי' היה נותן הקערה לתוך הסיר. ואי קשיא לדברי ר' הא דאמרי' לההיא דאילפס בד"א [בכוס] אבל באמבטי חמין לתוך צונין (אלא) [ולא] צונין לתוך חמין. הרי דחמין לתוך צונין על ידי עירוי (מן האמבטי) שהוא כלי ראשון מותר דאינו מבשל. תריץ דחילוק יש ודאי חמין לתוך צונן מותר שהערוי אינו מבשל אלא כי אם למעלה כדפרישי' לענין איסור דאינו צריך אלא קליפה הואיל והצונן של מטה מים אינו יכול להתבשל מחמת צנינות מים. אבל בדבר שאינו מתערב הוי בישול. ובית שמאי דאמרי אפי' בכלי שני צונן לתוך חמין אסורין שמא סבורין דכלי שני מבשל. ועוד ראיה מהירושלמי כמו שכתוב למעלה.
